באולם התרבות שבמרכז תרבות ופנאי בחריש התקיים אמש (רביעי) טקס יום הזיכרון העירוני לשואה ולגבורה, בהשתתפות תושבים רבים. הטקס העירוני עמד בסימן הדלקת שישה נרות זיכרון: כל אחד מהם הודלק על ידי בני ובנות דור ראשון, שני ושלישי לשורדי שואה. את הטקס הנחה אבישי בדולח, תושב העיר, שהוביל את האירוע גם לפני שנתיים.
עקב היעדרותו של ראש העיר יצחק קשת בעקבות מעצרו, החליפה אותו סגניתו וממלאת מקומו, שני גרינברג. היא הדליקה את נר הזיכרון הראשון ונשאה את הנאום המרכזי של הערב.
"יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מהימים החשובים ביותר בלוח השנה הישראלי, מאחד את כולנו בתוגה ובכאב", פתחה גרינברג. "היום הזה הוא תזכורת קטנה, קטנה מאוד, לקטסטרופה הגדולה בהיסטוריה של העם היהודי, לשירת חייהם של למעלה משישה מיליון אחינו ואחיותינו שנקטעה בטרם עת".
בהמשך נאומה התייחסה למתקפת חמאס הרצחנית בשבעה באוקטובר: "לפני כשנה וחצי, בשבעה באוקטובר, קיבלנו המחשה כואבת ומזעזעת לאירועים שהתרחשו בשואה. הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם לא אפשר לנו שלא להקביל בין האירועים… אם איננו מסוגלים, גם לאחר שנה וחצי, להאמין או לתפוס את היקפו של טבח בכ-1,200 איש, איך נוכל אי פעם לתפוס את משמעות היקפם האדיר של יותר משישה מיליון חיים שהושמדו?"
גרינברג הדגישה את חשיבות הזיכרון הפעיל: "אנחנו מצווים לעצור ביום החשוב הזה ולזכור, ולהזכיר. ולספר. ללמוד וללמד. ואומנם אנחנו מצווים 'לזכור ולא לשכוח'. אבל מה עלינו לזכור? מה עלינו לא לשכוח? זאת לא אמרו. אם רק נזכור שהשואה התרחשה, האם די בכך כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה?"
בהמשך נאומה ציינה את ההתמודדות הקשה של הניצולים לאחר השחרור, בהתאם לנושא השנתי של יד ושם: "השחרור הגיע מאוחר מדי, לאחר ששליש מהעם היהודי נמחק. השנים שאחרי המלחמה היו עבור הניצולים מסע הישרדות מתמשך. למרות כל הכאב, הניצולים לקחו חלק מרכזי בבנייה מחדש של חיי הקהילה היהודית והעולם שסביבם".
את דבריה חתמה סגנית ומ"מ ראש העיר בקריאה לאחדות: "מותם של ששת המיליונים לפני שמונים שנה מסמן עבורנו מסר נוסף: כמה חשוב לשמור על הקהילה והמדינה שלנו כעת… אפשר שיהיו חילוקי דעות אך לא חילוקי לבבות – כי עם אחד אנחנו".
לאחר דבריה של גרינברג, החלה הדלקת נרות הזיכרון בזה אחר זה. את הנר השני הדליקה מריה לייפמן, ניצולת שואה ואימה של סגנית ראש העיר, עידית ינטוב. היא עלתה לבמה בליווי בנותיה עידית ינטוב וגלינה לגייב ונכדה טאי ינטוב.
אחריה עלתה מרילין קרמר, בת לניצולים משה ורבקה זיכר, להדליק את הנר השלישי.
את הנר הרביעי הקדישו בתיה צחור ובנה עופר להוריה – אירנה וזאב שרובשטיין, ניצולי שואה שעלו לארץ ב-1948.
הנר החמישי הודלק על ידי אורנית אביטן ג'ורנו ובתה אוריין, לזכרו של רוברט ראובן ג'ורנו ז"ל, יליד תוניס וניצול שואה.
את הנר השישי הדליקו עמנואל גברילמן ואלכסנדר וייסמן, ניצולי שואה ילידי ברית המועצות.
במהלך הטקס שולבו קטעי קריאה, עדויות מוקלטות ושירים שבוצעו על ידי מקהלת הוותיקים.
את תפילת "יזכור" נשא הרב דוד ברנד, הרב הממונה על העירוב והמקוואות בעיר ורב קהילות "כוכבי אור" ו"חניכי הישיבות". את תפילת "אל מלא רחמים" קרא הרב מיכאל רובינשטיין, רב קהילת "למען אחיי ורעיי" (קרליבך), ואת הקדיש אמר הרב גבריאל מלכי, רב קהילת יוצאי דרום אמריקה "כנפי נשרים".
בסיום הטקס עמדו הנוכחים לשירת "התקווה".
בהמשך הערב נערך ערב "זיכרון בסלון" בבית הקהילות בשכונת הפרחים. את המפגש הוביל צביקה יבניאלי, איש חינוך ובנם של זוג ניצולי שואה, שסיפר על חוויותיו כבן הדור השני והדגיש את חשיבות העברת הזיכרון מדור לדור – לא מתוך תיעוד בלבד, אלא כשליחות מוסרית וקהילתית חיה.
📲 להצטרפות לקבוצת העדכונים של חריש היום:
https://chat.whatsapp.com/C7P0KwwjLwzF3oftMMXttR
