ביקור שגרתי של אבי הרשטיין, תושב חריש, את אימו המאושפזת במחלקה פנימית ג' של בית החולים הלל יפה בחדרה הפך באחת לסיפור רפואי דרמטי עם סוף טוב.
האחות סאג'א בדאראן, שהגיעה לטפל באם, שמה לב שמשהו בבנה, שאינו מאושפז כלל, מדאיג. כשהתקרבה, הבחינה כי הוא חיוור, מתנהג באופן מסוחרר ומגופו נודף ריח חריף של אצטון. מבלי להסס היא פעלה מייד.
"במהלך ימי האשפוז של האם, הוא היה צמוד אליה כמעט כל הזמן", מספרת סאג'א. "כבר קודם הבחנתי שהוא לא נראה טוב. הוא אמר שהוא לא מרגיש במיטבו, אבל סירב לרדת להיבדק. ברגע שהרחתי את ריח האצטון, נפל לי האסימון. ידעתי שהוא סוכרתי, והבנתי שאנחנו עלולים לאבד אותו".
החשד של סאג'א התברר כנכון ומציל חיים. הריח שזיהתה נגרם מרמות סוכר חריגות בדם – תסמין קלאסי למצב מסכן חיים הנקרא חמצת מטבולית חמורה. אבי נעתר לבסוף לפניות הצוות, פונה במהירות לחדר המיון, ושם עבר בדיקות שגילו את חומרת מצבו. משם – הדרך למחלקת טיפול נמרץ הייתה קצרה.
במחלקה הונשם והורדם לצורך טיפול אינטנסיבי. חייו היו בסכנה של ממש, אך ההתערבות המהירה הצילה אותו. כעבור מספר ימים, כשהתייצב מצבו, שב אבי למחלקה פנימית ג', הפעם כמטופל בעצמו, והועבר לחדר הסמוך לזה של אימו.
"הוא כבר חייך אלינו, זכר הכול והודה לכולם", מתארת סאג'א בהתרגשות. "הוא לא האמין שמה שהתחיל בביקור שגרתי עלול היה להסתיים אחרת לגמרי".
רינה אבילביץ', האחות האחראית במחלקה, מציינת: "סאג'א היא דוגמה ומופת למקצועיות. בזכות רגישות, ניסיון והקשבה היא הצילה חיים, ממש כך. זה כוחו של הצוות הסיעודי, שנמצא עם המטופלים והמלווים שלהם בכל רגע נתון".
לאחר שחל שיפור במצבם, שוחררו האם והבן לביתם בחריש, כשהם בריאים ונרגשים. הסיפור יוצא הדופן הפך לשיחת היום במחלקה, ותזכורת לכך שלפעמים, החיים תלויים ברגע אחד של תשומת לב.
